" השבוע, כשחזרתי הביתה באחד הימים, ראיתי את הרכב שלה עם דלת הנהג פתוחה וכסא הגלגלים ליד הדלת האחורית. החניתי, ושמתי לב שהתמונה לא השתנתה. החלטתי לגשת לבדוק מה קורה. "

נגישות ברחוב שקט

מאת: נילי דוידוביץ'

אני גרה ברחוב ללא מוצא שבו 6 בניינים בלבד. רחוב שקט מאוד, שבדרך כלל לא נכנס אליו רכב שבעליו לא מתגורר בו. עוברי אורח לפעמים מקצרים את דרכיהם דרכו. אבל יש יותר שעות שקטות בהן ניתן לשמוע את ציוצי הציפורים מאשר רגעים בהם נשמעים קולות של עוברים ושבים.

בבניין שלידי מתגוררת אישה שמתניידת בעזרת כסא גלגלים.
אני רואה אותה בעיקר נכנסת ויוצאת מהרכב, שעל גבי חלונו מדבקה המבקשת להשאיר מקום לצד הרכב, כדי שתוכל להכניס או להוציא בקלות את הכסא.

השבוע, כשחזרתי הביתה באחד הימים, ראיתי את הרכב שלה עם דלת הנהג פתוחה וכסא הגלגלים ליד הדלת האחורית. החניתי, ושמתי לב שהתמונה לא השתנתה. החלטתי לגשת לבדוק מה קורה.

התברר שכסא הגלגלים “ברח” לה לכיוון הדלת האחורית והיא פשוט נותרה לשבת ברכב, ממתינה למישהו שיעבור ויעזור לה.
הבאתי כמובן את הכסא. בכוחות משותפים הכנסנו אותו לרכב ואמרתי לה שהסיטואציה בה היא עמדה, להמתין זמן לא ידוע למישהו שיעבור, בטח היתה לא נעימה.
היא ענתה בחיוך, “ה’ תמיד עוזר ושולח לי מישהו”.

שעות לאחר מכן עדיין חשבתי על זה.

אישה חילונית. אולי ממהרת לאן שהוא. אולי סתם צריכה כמו כולנו להספיק 101 דברים ביום. יושבת בחוסר אונים וממתינה למשך זמן לא ידוע. וכל סדר היום שלה יכול להשתבש, וכל המשימות צריכות לחכות.
אך בניגוד לאיך שאני קראתי את המצב ואת התגובה שאמורה להתלוות אליו, הופתעתי למצוא אותה שלווה ורגועה, בטוחה שהקב”ה ישלח את השליח.

וזה גרם לי להתבונן בעצמי. כמה לי קשה מכל עיכוב לא צפוי ומכל סיטואציה שבה לא ברור לי מה יהיה ואיך בדיוק… כמה יש לי ללמוד ממנה ולהבין – איך, איך היא הגיעה לכזו דרגה של קבלת המצב.

וברובד אחר, בעיית הנגישות של אותה אישה, התחברה לי לתחום הנגישות הוירטואלית, תחום שאני מכירה היטב מהצד שאחראי על הנגשת אתרים לבעלי מוגבלויות. והנה נתקלתי פנים מול פנים בצד השני, בצד שמתמודד מדי יום עם בעיות נגישות. חשתי את חוסר האונים שמרגיש אדם הנתקל בבעיית נגישות ונוכחתי עד כמה הנגשה, פיזית או וירטואלית, משמעותית בשבילו.

אם רק אלמד לא רק לקבל את המצב כמו שהוא, אלא גם לראות אותו כמתנת שמיים. וגם אם לא אבין ברגע הראשון שזו מתנה, כל מצב כזה בטח נועד ללמד אותי משהו, להכיר לי דרך אחרת או לגרום לי לפגוש מישהו…

חזרה >
הרשמו לניוזלטר >

תגובות

אין תגובות »

אין תגובות

הוסף תגובה




חשבתי גם על

  • ספירת העומר בדור האינסטנט
  • אבק זה לא חמץ
  • נגישות ברחוב שקט
  • האם ושתי תגיע מחופשת לנשף הפורים? ואסתר?
  • או-טו-טו חנוכה.
  • לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם?
  • שבירת הלוחות, מנהיגות ומנכ”לות
  • יום האישה הבינלאומי
  • זה הזמן לשמוח: פוסט אורח
  • רגע לפני שתקופת החגים חולפת: שמיני עצרת
  • הזמנה לארוחה חוצת יבשות
  • שנאת חינם מחריבה עולמות
  • נחשון בן עמינדב וחיילי צה”ל
  • חירות במירוץ נגד הזמן
  • הדרת נשים נוסח הוליווד
  • ארגוני נשים בחברה החרדית. פוסט לכבוד יום האישה הבינלאומי
  • דעת במציאות החדשה
  • לפלנד באור אחר
  • תובנות על העץ הנדיב
  • ימים “פשוטים”
  • עניי עירך קודמים אפילו בשטוקהולם‎
  • קבלת תורה מודרנית
  • “כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה’ אלקיכם”
  • בנימה אישית
  • ענין של זמן
  • ברוך אתה בבואך
  • מתשע”ג לתשע”ד
  • בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים
  • הישיבה החילונית בתל אביב
  • זהות יהודית
  • יזמות בראי מעשה הבריאה
  • תחל שנה וברכותיה
  • פיתוח חרדי בלב תל אביב
  • ספירת העומר – להתכונן לקראת השינוי
  • צדקה מתחילה מהבית
  • הדעה של דעת – יום העצמאות
  • פרעה חולם על אחריות תאגידית
  • האחריות התאגידית של אסתר המלכה
  • כל העולם במה
  • התנדבות
  • QA on demand – שירותי בדיקות תוכנה לפי דרישה
  • בהוקרה למשפחת שליט
  • פיזיקה קוונטית בעשרת ימי תשובה
  • גאוה בחברה הישראלית
  • צרכים או מותרות:הדעה של דעת על מחאת האוהלים
  • יום העצמאות ה-63
  • חירות ובחירה אישית
  • מסע חיינו – בין הסתר לגילוי
  • יום האישה בחברת “דעת”
  • שנה אזרחית חדשה – מה היא קשורה אלי?
  • חג החנוכה וגבורתה של יהודית
  • לדבר בגובה העיניים ולא עם מקלדת המחשב
  • תאונות “פגע וברח” – חשיבותו של החינוך
  • הערך המוסף של החופש הגדול
  • הדעה של דעת – למה לחכות לחופש?
  • מנכ”ל חברת “סיטיבוק סרביסיס”, עונה לרון חולדאי
  • הדעה של דעת – עבודה לכולם?
  • הדעה של דעת – להיות אמא עובדת
  • הדעה של דעת – בראשית
  • לכל המאמרים >