" לעומת אהבתו, רגישותו והקרבתו של העץ, נראית רדיפתו של האדם אחר הנאות והישגיים רגעיים נחותה וגם אנוכית מאוד. בהקשר זה, יוצר הסיפור גם תחושה סמויה של חוסר נוחות... "

תובנות על העץ הנדיב

מאת: נילי דוידוביץ

כולנו מכירים את ספרו הידוע של סילברסטיין של, “העץ הנדיב”, בתרגומו הנפלא של יהודה מלצר. בסיפור מתוארת מערכת יחסים ארוכת שנים בין עץ רגיש וטוב לב ובין אדם מהיישוב. ידידות זו חולפת על פני שנות הילדות הצעירה, דרך שנות הבגרות ומסתיימת בגיל הזקנה. אהבתו הרבה של העץ לילד איננה יודעת גבולות, והוא מוכן לעשות הכול למען אושרו של ידידו, המצטייר כאנוכי מעט וכשקוע בעצמו. לאחר שמאס במשחקי הילדות, מחליט העלם הצעיר, כעצתו של העץ, למכור את תפוחיו ולקבל כסף תמורתם. מאוחר יותר, מציע העץ את ענפיו לילד שהפך לגבר צעיר, וזקוק לבית כדי להיות מאושר. כשעייף מחיי השגרה, חוזר האיש אל העץ המתגעגע ומבקש לו סירה כדי להפליג לארצות רחוקות. העץ, שאהבתו איננה יודעת גבולות, מציע את גזעו, והאיש איננו מהסס לרגע, גודע את העץ ומשאיר אחריו רק גדם כרות. בסוף מסע חייו חוזר הקשיש הרצוץ ומתיישב על הגדם שנותר מהעץ הגבוה והמרשים, והעץ כמו תמיד, מאושר.
הסיפור “העץ הנדיב”, על ברכיו חונכו דורות של ילדים, נקשר לא אחת לחג האילנות שלנו – לט”ו בשבט, בעיקר בגלל הגיבור הראשי שלו, העץ. הסיפור ה”עץ הנדיב” נותן מקום של כבוד לערכים חשובים, כדוגמת: אהבה, רעות ויכולת נתינה. לעומת אהבתו, רגישותו והקרבתו של העץ, נראית רדיפתו של האדם אחר הנאות והישגיים רגעיים נחותה וגם אנוכית מאוד. בהקשר זה, יוצר הסיפור גם תחושה סמויה של חוסר נוחות, הנובעת בעיקר מאותה נתינה, שלא רק שאיננה מוערכת מספיק על ידי המקבל, אלא היא גם טוטאלית באופן הרסני. ואכן, הסיפור “העץ הנדיב” איננו משקף ערכים יהודיים אלא בעיקר נוצריים. היהדות איננה מקדשת את ערך הנתינה שאין לה גבולות; ביהדות לנתינה ולחסד ישנם גבולות ברורים יותר, ודמו של “האחר” איננו לעולם סמוק יותר מדמו של “העצמי”.
בתלמוד הבבלי, במסכת בבא מציעא, דף סב casino online א כתוב: ”שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהם קיתון של מים. אם שותין שניהם – מתים, ואם שותה אחד מהן – מגיע לישוב. דרש בן פתורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חברו. עד שבא רבי עקיבא ולימד: ‘וחי אחיך עמך’ – חייך קודמים לחיי חבריך”. אמנם, ההלכה נפסקה לפי דעת רבי עקיבא, אך בפועל גם בן פתורא איננו סבור, כי אדם צריך להקריב עצמו למען האחר. בן פתורא טוען, כי במקרה זה יש לחלוק את המים עם החבר למסע, כדי להימנע ממצב בו אדם עלול לראות במות חברו.
גם במצבים אחרים היהדות איננה מעודדת מקרים של מתן ללא תמורה, מחשש לניצול ופגיעה באדם המעניק את החסד. עבד עברי הוא אולי הדוגמה המובהקת לכך. בסיפורי עבדות אותם אנו מכירים בעיקר מההיסטוריה העגומה של הילידים, שהובאו מארצות דרום אפריקה לארצות הברית, הנתינה היא בכפייה, בהתעמרות וללא כל תמורה. ביהדות המצב שונה לחלוטין! ביהדות מחויב בעליו של העבד להעניק לו תמורה, לתת לו כסות ומזון ולספק לו תנאי מחייה טובים. יתרה מכך, בגמרא נאמר, כי מי שקנה לעצמו עבד, “קנה אדון לעצמו”. ולכן, מקרים של הקרבה טוטאלית, כמו בסיפור “העץ הנדיב”, אין להם מקום.
ולבסוף, חשוב גם לזכור, כי העץ הנדיב איננו אדם אלא עץ השדה, ובמקורות שונים ביהדות ישנן אזהרות חוזרות ונשנות מפני ניצול מוגזם של משאבי הטבע. לאחר בריאת העולם, בבראשית ב’ ט”ו, מעניק הבורא את האדמה לאדם הראשון כפיקדון זמני בלבד, ומצווה עליו “לעבדה ולשמרה”. אנו מצווים לעבוד ולעבד את האדמה כדי להשתמש בה לצרכינו הקיומיים. עם זאת, אנו גם מחויבים לשמרה, למען עצמנו וגם למען הדורות הבאים. ובנימה זו, עובדות חברת “דעת” מאחלות לכולם חג ט”ו בשבט מלא פריחה, שיתוף ונתינה.

חזרה >
הרשמו לניוזלטר >
תגיות: , , ,

תגובות

אין תגובות »

אין תגובות

הוסף תגובה




חשבתי גם על

  • ספירת העומר בדור האינסטנט
  • אבק זה לא חמץ
  • נגישות ברחוב שקט
  • האם ושתי תגיע מחופשת לנשף הפורים? ואסתר?
  • או-טו-טו חנוכה.
  • לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם?
  • שבירת הלוחות, מנהיגות ומנכ”לות
  • יום האישה הבינלאומי
  • זה הזמן לשמוח: פוסט אורח
  • רגע לפני שתקופת החגים חולפת: שמיני עצרת
  • הזמנה לארוחה חוצת יבשות
  • שנאת חינם מחריבה עולמות
  • נחשון בן עמינדב וחיילי צה”ל
  • חירות במירוץ נגד הזמן
  • הדרת נשים נוסח הוליווד
  • ארגוני נשים בחברה החרדית. פוסט לכבוד יום האישה הבינלאומי
  • דעת במציאות החדשה
  • לפלנד באור אחר
  • תובנות על העץ הנדיב
  • ימים “פשוטים”
  • עניי עירך קודמים אפילו בשטוקהולם‎
  • קבלת תורה מודרנית
  • “כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה’ אלקיכם”
  • בנימה אישית
  • ענין של זמן
  • ברוך אתה בבואך
  • מתשע”ג לתשע”ד
  • בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים
  • הישיבה החילונית בתל אביב
  • זהות יהודית
  • יזמות בראי מעשה הבריאה
  • תחל שנה וברכותיה
  • פיתוח חרדי בלב תל אביב
  • ספירת העומר – להתכונן לקראת השינוי
  • צדקה מתחילה מהבית
  • הדעה של דעת – יום העצמאות
  • פרעה חולם על אחריות תאגידית
  • האחריות התאגידית של אסתר המלכה
  • כל העולם במה
  • התנדבות
  • QA on demand – שירותי בדיקות תוכנה לפי דרישה
  • בהוקרה למשפחת שליט
  • פיזיקה קוונטית בעשרת ימי תשובה
  • גאוה בחברה הישראלית
  • צרכים או מותרות:הדעה של דעת על מחאת האוהלים
  • יום העצמאות ה-63
  • חירות ובחירה אישית
  • מסע חיינו – בין הסתר לגילוי
  • יום האישה בחברת “דעת”
  • שנה אזרחית חדשה – מה היא קשורה אלי?
  • חג החנוכה וגבורתה של יהודית
  • לדבר בגובה העיניים ולא עם מקלדת המחשב
  • תאונות “פגע וברח” – חשיבותו של החינוך
  • הערך המוסף של החופש הגדול
  • הדעה של דעת – למה לחכות לחופש?
  • מנכ”ל חברת “סיטיבוק סרביסיס”, עונה לרון חולדאי
  • הדעה של דעת – עבודה לכולם?
  • הדעה של דעת – להיות אמא עובדת
  • הדעה של דעת – בראשית
  • לכל המאמרים >