" אז לאחר שדאגתי לביתי שלי, חז"ל הנחילו לנו כלל אצבע: עניי עירך קודמים. אך מי הם עניי עירי? האם אלו שגרים בעיר שלי פיזית? האם אלו הקרובים אלי רעיונית, למשל בעלי אמונות זהות לשלי? או אולי אלו שקרובים לליבי? "

צדקה מתחילה מהבית

מאת: נילי דוידוביץ

“קמחא דפסחא” האחרון גרם לי להרהר בנושא הצדקה לעניים בפרט ולנזקקים במובן הרחב יותר. לכולנו ברורה החשיבות הגדולה של נתינת צדקה לנזקקים, ולמעשה ברגע שרובנו שומעים על מקרה נוגע ללב המספר על מישהו הזקוק לעזרה, אנו ממהרים לתרום, כל אחד כפי יכולתו.

אם כי לצערנו יש כיום כל כך הרבה נזקקים… פרטיים ומוסדות, משפחות, קהילות שלמות ועוד ועוד. קמפיינים חוצי יבשות מספרים לנו על נזקקים רחוקים ובקשות לתרומות נשמעות ללא הרף, גם לפני שאנו משלמים על מוצר כלשהו בחנות.

ולאור כל זאת, אני שואלת- כיצד נבחר למי לתת?

עניי עירך קודמים

נאמר בהלכות מתנות לעניים, משנה תורה: “עני שהוא קרובו, קודם לכל אדם; ועניי ביתו, קודמין לעניי עירו; ועניי עירו, קודמין לעניי עיר אחרת…”

אז לאחר שדאגתי לביתי שלי, חז”ל הנחילו לנו כלל אצבע: עניי עירך קודמים.

אך מי הם עניי עירי? האם אלו שגרים בעיר שלי פיזית? האם אלו הקרובים אלי רעיונית, למשל בעלי אמונות זהות לשלי? או אולי אלו שקרובים לליבי?

ובעצם, מה עם עניי עיר אחרת? מה עם ילדים באפריקה, ונפגעי אסונות טבע? אם כל אלו שיש ביכולתם לתרום יתרמו לעניי עירם, מי יתרום לאותם נזקקים באזורים שאין מי שיתרום להם?

ניתן להניח כי כאשר ניתנה הקדימות הזו, ידעו חז”ל כי לא בקלות נבחר לתת לעניי עירנו. את העיר שלנו אנו מכירים היטב וגם את העניים שבה. לאדם קל יותר לתת לשונה ממנו, לרחוק, לזה שבעיר אחרת, ועל ידי כך למתג עצמו כמוצלח יותר.

על ידי כך שחז”ל מאדירים את הקרוב, הם למעשה מעלים אותו רגשית לרמה השווה לכל אלו הרחוקים וכך דואגים שלא נתעלם ממנו. ובעיני הכוונה כאן היא לא רק לדאוג לאלו הקרובים אלי פיזית ומתגוררים בעירי, אלא גם לקרובים אלי רעיונית. כאשר אני מזדהה רעיונית עם קבוצה מסוימת, למשל מבחינת אמונה, אנו הופכים לקהילה אחת, מעין עיר וירטואלית, ולכן גם לנזקקים מאותה קבוצה יש קדימות.

חשוב להוסיף כי חז”ל לא התכוונו לשלול נתינה למי שאינו קרוב אלי ונמצא בעיר אחרת. למעשה ישנה חשיבות בחלוקת הצדקה לכמה שיותר נזקקים, וכך אמר הרמב”ם: “כשיתן האדם למי שראוי אלף זהובים בבת אחת לאיש אחד ולאיש אחר לא נתן כלום – לא יעלה בידו מדת הנדיבות במעשה האחד הגדול כמו שמגיע למי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים . ונתן כל זהוב מהם על צד הנדיבות”. כלומר, לפי הרמב”ם, עדיף לתת לכל אחד מ-1000 נזקקים שקל, מאשר לתת 1000 שקלים לנזקק אחד…

וכאשר אני כבר מעוניינת לסייע לעניי עירי תחילה, פיזית ורעיונית, ולכמה שיותר, נראה כי עלי להיות בעלת ממון רב כדי לסייע לכולם. למעשה זה לא מחייב כלל, שכן ידוע כי שמונה מעלות יש לה לצדקה והמעלה הגדולה מכולן היא דאגה לפרנסה לנזקקים. זוהי מעלה יפה המראה כמה חשוב לרומם כל אדם, כך שלא נדאג לרווחתו רק בהווה, אלא גם לכך שלא יזדקק לעזרה מהזולת בעתיד.

תרומה לקהילה

הקפדה על “עניי עירך קודמים” ותרומה לכמה שיותר נזקקים לא רק מסייעת לכל אינדיבידואל שנזקק. יש כאן גם תרומה לכלל, לקהילה כולה.

“קהילה” נוצרת מגרעין חברתי חזק, מקשרים רבי שנים ומחיבור רעיוני משותף. תרומה למי שקרוב אלינו באמת, קרוב לבית, בלי אגו וגאווה, ומתוך אכפתיות, מחזקת את הקשרים שבין איש לרעהו בקהילה, יוצרת אחווה ושיתוף, וקהילה הרבה יותר מאוחדת ושוויונית.

וחרדיים אני מאמינה שיש ביכולתינו ליצור מקומות עבודה לנשים דתיות וחרדיות. אנו שמכירים את צרכיהן של הנשים ואת הלך רוחן, את יכולותיהן המעולות ואת מסירותן הרבה. אם נשכיל להקים ולמנף מקומות עבודה כאלו, הרי ניצור חברה שוויונית ופעילה ועל ידי כך לא רק שנתרום לקרובים אלינו, לעניי עירנו מבחינה רעיונית ואולי גם פיזית, אלא גם נממש את המעלה הגדולה ביותר של הצדקה.

חזרה >
הרשמו לניוזלטר >
תגיות: , , , ,

תגובות

תגובה אחת »

  • 1 . CDrJQcdZpCoafA

    Your’s is the intelligent aprpacoh to this issue.

    נכתב ע"י Ana — 11/09/2012 09:25


הוסף תגובה




חשבתי גם על

  • ספירת העומר בדור האינסטנט
  • אבק זה לא חמץ
  • נגישות ברחוב שקט
  • האם ושתי תגיע מחופשת לנשף הפורים? ואסתר?
  • או-טו-טו חנוכה.
  • לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם?
  • שבירת הלוחות, מנהיגות ומנכ”לות
  • יום האישה הבינלאומי
  • זה הזמן לשמוח: פוסט אורח
  • רגע לפני שתקופת החגים חולפת: שמיני עצרת
  • הזמנה לארוחה חוצת יבשות
  • שנאת חינם מחריבה עולמות
  • נחשון בן עמינדב וחיילי צה”ל
  • חירות במירוץ נגד הזמן
  • הדרת נשים נוסח הוליווד
  • ארגוני נשים בחברה החרדית. פוסט לכבוד יום האישה הבינלאומי
  • דעת במציאות החדשה
  • לפלנד באור אחר
  • תובנות על העץ הנדיב
  • ימים “פשוטים”
  • עניי עירך קודמים אפילו בשטוקהולם‎
  • קבלת תורה מודרנית
  • “כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה’ אלקיכם”
  • בנימה אישית
  • ענין של זמן
  • ברוך אתה בבואך
  • מתשע”ג לתשע”ד
  • בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים
  • הישיבה החילונית בתל אביב
  • זהות יהודית
  • יזמות בראי מעשה הבריאה
  • תחל שנה וברכותיה
  • פיתוח חרדי בלב תל אביב
  • ספירת העומר – להתכונן לקראת השינוי
  • צדקה מתחילה מהבית
  • הדעה של דעת – יום העצמאות
  • פרעה חולם על אחריות תאגידית
  • האחריות התאגידית של אסתר המלכה
  • כל העולם במה
  • התנדבות
  • QA on demand – שירותי בדיקות תוכנה לפי דרישה
  • בהוקרה למשפחת שליט
  • פיזיקה קוונטית בעשרת ימי תשובה
  • גאוה בחברה הישראלית
  • צרכים או מותרות:הדעה של דעת על מחאת האוהלים
  • יום העצמאות ה-63
  • חירות ובחירה אישית
  • מסע חיינו – בין הסתר לגילוי
  • יום האישה בחברת “דעת”
  • שנה אזרחית חדשה – מה היא קשורה אלי?
  • חג החנוכה וגבורתה של יהודית
  • לדבר בגובה העיניים ולא עם מקלדת המחשב
  • תאונות “פגע וברח” – חשיבותו של החינוך
  • הערך המוסף של החופש הגדול
  • הדעה של דעת – למה לחכות לחופש?
  • מנכ”ל חברת “סיטיבוק סרביסיס”, עונה לרון חולדאי
  • הדעה של דעת – עבודה לכולם?
  • הדעה של דעת – להיות אמא עובדת
  • הדעה של דעת – בראשית
  • לכל המאמרים >