" כתוב בקהלת רבה: יש לו מנה רוצה מאתיים, יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות. ולכן, אין אדם מת וחצי תאותו בידו... "

ענין של זמן

מאת: נילי דוידוביץ

העולם מלא בהמצאות שמטרתן לחסוך לנו זמן. החל מהמחרשה והגלגל, וכלה בwaze , ובין לבין, מכשירים חשמליים שחוסכים לנו זמן בפעולות ידניות ומתישות כמו ניקוי, בישול, כיבוס. האינטרנט מחליף ומקצר את הפעולות שהצריכו סבלנות וכיתות רגליים, כמו השוואת מחירים, עמידה בתורים, קניות . ואפילו החוקים החדשים עומדים לצד הזמן שלנו, ודואגים לזמני ההמתנה  בקווי שירות לקוחות.

ועדיין, לכולנו אין זמן.

השינויים הטכנולוגיים היו אמורים לשחרר לאדם הממוצע המון שעות ביממה. הם קיצרו תהליכים וחסכו המון עבודה, ולכן כולנו היינו צריכים להרגיש שיש לנו הרבה יותר זמן פנוי, לדברים שבאמת חשובים. מבחינה לוגית, אמורות היו להיות לנו יותר מדי שעות פנויות וחופשיות, בהן נוכל ליהנות מתחביבים, להדק את הקשרים המשפחתיים, לפתח את העצמי שלנו.

אבל במציאות, קורה בדיוק הדבר ההפוך: אם יש משהו שמאפיין את התרבות האנושית המודרנית, הרי זהו עומס המשימות ביחס למעט מאוד זמן פנוי. כולנו עסוקים יותר, עמוסים בעבודה, כורעים תחת נטל המשימות שרק הולכות ומתרבות, ורק בקושי מצליחים לחלץ לעצמנו זמן אישי ופרטי.

קראתי מאמרים שונים המנסים להבין לאן נעלם הזמן. מה אנחנו עושים היום שלא עשינו בעבר.

אבל נדמה לי ששאלה מעניינת לא פחות היא למה אנחנו בוחרים למלא את הזמן שלנו בעיסוקים שונים. למה אנחנו בוחרים שלא יהיה לנו זמן פנוי?

אנחנו בוחרים שלא יהיה לנו זמן פנוי, כי אנחנו רוצים להתקדם.

כתוב בקהלת רבה: יש לו מנה רוצה מאתיים, יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות. ולכן,  אין אדם מת וחצי תאותו בידו.

האדם תמיד רוצה להתקדם, וטוב שכך.

טוב שהאדם רוצה להתקדם רוחנית. טוב שהאדם רוצה להתקדם מקצועית. ואפילו טוב שהאדם רוצה להתקדם מבחינה גשמית וחומרית. שאם לא היה טבועה בנו התכונה הזו, של אי הסתפקות במה שיש, היינו כולנו עוד חורשים את השדות בעבודה ידנית. אילולי מידה זו, האנושות לא היתה מתקדמת. לא מבחינה חומרית ולא מבחינה רוחנית.

לא היינו ממציאים המצאות שפתחו דיונים מעמיקים ומחכימים בהלכה.

לא היינו חושבים על רעיונות שדרשו מאתנו בחינה מחשבתית שגם חידדה את הצד ההשקפתי.

לא היינו נהנים מלחפור וללמוד ולפצח סוגיות העומדות ברומו של עולם, וגם סוגיות ש”סתם” מעניינות אותנו.

 

הרצון שלנו להתקדם מעורר בנו צמא לעוד ועוד. הצמא דוחף אותנו למלא את שעות היום כדי להשקיט אותו.

כולנו אוהבים שגרה. אבל דווקא בתחום הזה של למצוא את הדבר שיקדם אותי עכשיו, אי אפשר להצמד לשגרה. כי מה שקידם אותי אתמול ושלשום ולפני חודש, כבר עשה את שלו. עכשיו על מנת שאוכל להתקדם, אני זקוקה למשהו אחר. ואת המשהו האחר הזה, אוכל למצוא רק אם אקשיב לעצמי.

וכדי להקשיב לעצמי, אני זקוקה ל…. לא, לא לזמן. לרצון לשאול, ולאומץ להקשיב.

 

קח אותו לאט את הזמן
העולם עוד יחכה בחוץ
קח עוד שאיפה מן הזמן
שתי דקות לפני ההתפכחות.

להתמכר ללב המתפרע
לדמיון המתפקע
ולאושר הנוגע
בעומק הכאב.

אתה עוד תגלה את העולם
אם תרצה או לא תרצה
יש עוד זמן להשתנות
מן הקצה אל הקצה. ….

עניין של זמן / אהוד מנור

 

חזרה >
הרשמו לניוזלטר >

תגובות

4 תגובות »

  • 4 . Your post

    I just wanted to let you know excellent work on the post. I added your entry to my digg so others could check out.

    נכתב ע"י Alexander — 05/07/2013 06:32


  • 3 . עניין של זמן

    כמו תמיד, צריך הכול במידה. זמן במידה לרוץ, לקדם ולהתקדם וזמן לנוח, להקשיב, ולהפנים

    נכתב ע"י רחלי — 05/07/2013 06:29


  • 2 . כך נוסיף לנו עוד שעה ביממה

    מי מאיתנו לא היה רוצה שיהיה לנו יותר זמן ביממה, ובפרט שהערב שלנו יהיה יותר ארוך ויהיו לנו יותר שעות שינה? כעת אספר לכם איך הדבר אפשרי:
    כידוע, שניה אחת מכילה 100 מאיות. עכשיו בואו נריץ את אותן 100 מאיות טיפּ טיפה יותר מהר כך ש-100 מאיות בספירה החדשה תימשכנה כמו 96 מאיות בספירה הקודמת (100 מאיות חדשות=96 מאיות ישנות). כפי שניתן להבין, קיצרנו שניה בודדת ב-4% בלבד אבל אותו קיצור מוביל לתגובת שרשרת מדהימה! כתוצאה משינוי מינורי ובלתי מורגש זה כל שעה ביום מתקצרת גם כן ב-4% (ואורכה 0.96 כפול השעה הישנה) וכך למעשה מתקצר היום כולו ב-4%. בואו נראה את היום החדש שלנו – 24×0.96=23.04 —> נשארה לנו יתרה לא מנוצלת של 0.96 שעה או במילים אחרות – השעה ה-25.
    אם זה לא היה ברור, אסביר מזוית אחרת. נגיד יש לנו יממה עם אורך קבוע (ע”פ שמש, ירח וכו’), אותה יממה מחולקת כעת ל-25 שעות במקום 24 כפי שהיה נהוג. נשמע מהפכני אבל בפועל שינינו רק 4% ולראיה – 25×0.96=24.

    אז מה יוצא לנו מהמודל החדש?
    אנחנו נשארים במתכונת הספירה הקודמת (100 מאיות בשניה, 60 שניות בדקה, 60 דקות בשעה אבל… 25 שעות ביממה)
    היום נשאר בפועל באותו אורך אבל מחולק קצת אחרת.נקבל עוד שעה כמעט בלי להרגיש… בעיקר פסיכולוגית
    היות והשעה מתווספת בלילה – אנחנו מבטיחים שהיא תנוצל לשינה (או בילויים)…
    כמובן שבמדינות ושעונים בהם מקובל להשתמש ב-AM:PM (די אווילי אני מוכרח לציין) – הם יאלצו לעבור לשיטת הצגה של 24 שעות (25 במקרה שלנו) .

    חיסרון המודל החדש:
    עוד כמה שנים נתרגל ונוסיף עוד שעה ל-26 שעות ביממה…

    הרעיון של לחלק את היום ל-24 שעות היה באמת נחמד. האנושות הבינה את העניין ואנחנו מוכנים לעבור לשלב הבא – 25 שעות…

    נכתב ע"י צביקה — 03/07/2013 11:45


  • 1 . גם וגם

    את צודקת בכך שההתקדמות של החברה האנושית תלויה ברצונו של האדם להתחדש ולהתקדם. הדבר בולט במיוחד כשמשווים את החברה המערבית לחברות של העולם השלישי, ובעיקר להודו ולפילוסופיית החיים, שמושכת ישראלים רבים. שם ההנחה היא שהדחף הזה הוא שגורם לאנשים להיות אומללים, ושעליהם “להרפות” כדי שיהיו מאושרים יותר. אבל העובדה היא ששם אנשים חיים בלי לדעת קרוא וכתוב וגרים ברחובות בעוני נוראי. האם לזה קוראים אושר?
    אבל אני חושבת שבאמת אחת הבעיות של החברה המודרנית היא חוסר היכולת להתמודד עם זמן פנוי ולהרשות לעצמנו גם זמן להרהורים…אני חושבת שאחד הבונוסים הגדולים של שמירת שבת ומועדים הוא באמת היכולת להתפנות נפשית מכל עיסוקי היום-יום ולהרהר ולחשבו ולשוחח גם על דברים שאינם בשגרה.
    תודה על השיתוף.
    רבקה

    נכתב ע"י רבקה — 03/07/2013 11:12


הוסף תגובה




חשבתי גם על

  • ספירת העומר בדור האינסטנט
  • אבק זה לא חמץ
  • נגישות ברחוב שקט
  • האם ושתי תגיע מחופשת לנשף הפורים? ואסתר?
  • או-טו-טו חנוכה.
  • לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם?
  • שבירת הלוחות, מנהיגות ומנכ”לות
  • יום האישה הבינלאומי
  • זה הזמן לשמוח: פוסט אורח
  • רגע לפני שתקופת החגים חולפת: שמיני עצרת
  • הזמנה לארוחה חוצת יבשות
  • שנאת חינם מחריבה עולמות
  • נחשון בן עמינדב וחיילי צה”ל
  • חירות במירוץ נגד הזמן
  • הדרת נשים נוסח הוליווד
  • ארגוני נשים בחברה החרדית. פוסט לכבוד יום האישה הבינלאומי
  • דעת במציאות החדשה
  • לפלנד באור אחר
  • תובנות על העץ הנדיב
  • ימים “פשוטים”
  • עניי עירך קודמים אפילו בשטוקהולם‎
  • קבלת תורה מודרנית
  • “כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה’ אלקיכם”
  • בנימה אישית
  • ענין של זמן
  • ברוך אתה בבואך
  • מתשע”ג לתשע”ד
  • בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים
  • הישיבה החילונית בתל אביב
  • זהות יהודית
  • יזמות בראי מעשה הבריאה
  • תחל שנה וברכותיה
  • פיתוח חרדי בלב תל אביב
  • ספירת העומר – להתכונן לקראת השינוי
  • צדקה מתחילה מהבית
  • הדעה של דעת – יום העצמאות
  • פרעה חולם על אחריות תאגידית
  • האחריות התאגידית של אסתר המלכה
  • כל העולם במה
  • התנדבות
  • QA on demand – שירותי בדיקות תוכנה לפי דרישה
  • בהוקרה למשפחת שליט
  • פיזיקה קוונטית בעשרת ימי תשובה
  • גאוה בחברה הישראלית
  • צרכים או מותרות:הדעה של דעת על מחאת האוהלים
  • יום העצמאות ה-63
  • חירות ובחירה אישית
  • מסע חיינו – בין הסתר לגילוי
  • יום האישה בחברת “דעת”
  • שנה אזרחית חדשה – מה היא קשורה אלי?
  • חג החנוכה וגבורתה של יהודית
  • לדבר בגובה העיניים ולא עם מקלדת המחשב
  • תאונות “פגע וברח” – חשיבותו של החינוך
  • הערך המוסף של החופש הגדול
  • הדעה של דעת – למה לחכות לחופש?
  • מנכ”ל חברת “סיטיבוק סרביסיס”, עונה לרון חולדאי
  • הדעה של דעת – עבודה לכולם?
  • הדעה של דעת – להיות אמא עובדת
  • הדעה של דעת – בראשית
  • לכל המאמרים >