" הצילום נותן לרגע ביטוי חזותי. הביטוי החזותי משאיר את הזיכרון. לדעתי הצילום גם מאדיר את הרגע. ברגע הנוכחי ובמבט לאחור, עצם זה שצילמתי משדר שמדובר ברגע שהיה שווה לצלם. "

ללכוד את הרגע – עוד מימי יציאת מצרים

מאת: נילי דוידוביץ'

היום, כשכולנו מצוידים במצלמה משוכללת בכל רגע בחיינו, אין קל מללכוד את הרגע. חלקינו עושים זאת כדי לשגר ולשתף, וחלקינו, וגם אני, רוצים להנציח רק “רגעים מיוחדים”.

כאשר בני ישראל מתכוננים ליציאת מצרים, הם מקבלים 2 הנחיות. האחת, איך להתכונן ליציאת מצרים. והשניה, איך לשמר את הרגע. ואכן עד היום אנחנו זוכרים את יציאת מצרים ברמה יומית – בתפילה, ברמה שבועית – על ידי שמירת השבת, וברמה השנתית – בליל הסדר.

החשיבות לשמר את רגע יציאת מצרים ברורה לכל. יציאת מצרים היתה רגע מכונן. הזמן בו נולדנו כעם.

אך האם אנחנו מתעדים את הרגעים הנכונים? אולי אנו מחמיצים את הרגעים שכדאי לשמר?

 

הנצחת הרגע מבעד לעדשה
הצילום נותן לרגע ביטוי חזותי. הביטוי החזותי משאיר את הזיכרון. לדעתי הצילום גם מאדיר את הרגע. ברגע הנוכחי ובמבט לאחור, עצם זה שצילמתי משדר שמדובר ברגע שהיה שווה לצלם.

ולמרות שהתמונה מאדירה את הרגע, היא לא תמיד מעבירה אותו היטב.

השבת, ישבתי ודפדפתי בלוח השנה שלי המעוצב עם תמונות המשפחה. התבוננתי בתמונות והבחנתי שחסר לי משהו. מרוב שטרחתי לחפש תמונות יפות, לעבד, לחתוך ולהתאים אותן, השמטתי את הסביבה ולמעשה מחקתי את הזיכרון של האירוע. אותם רגעים קטנים בהם רציתי להיזכר לא עברו דרך התמונה.

במוזאונים אני תמיד הולכת לאט. מסתכלת בכל תמונה על כל הפרטים. מנסה לראות את המכלול. את האווירה. את התקופה. באחד הביקורים, התבוננתי בתמונה המציגה את רחובות מנהטן של לפני כמה עשרות שנים. יש חניה! הרבה פחות אנשים על המדרכות. אנשים לבושים במה שאנחנו מכנים היום בגדים ייצוגיים. כמעט שמעתי את השקט. על אף שלא נכחתי באותו מקום, באותה תקופה, התמונה הצליחה להציף בפני את הרגע…

אז למה אני מתמקדת רק בצילום אירועים מיוחדים? ולמה פעמים רבות אותו אירוע מיוחד כלל לא מועבר בתמונה כי מי שנמצא בפוקוס הוא רק האנשים קרובים אלי?

 

רגעים קטנים – גדולים
אם אחליט לצלם תמונה יומית, לא אעצור את הזמן ולא אעניק תרומה גדולה יותר לאנושות, אך על ידי דיפדוף בתמונות, לא אשאל את עצמי איך כבר עבר לו השבוע וכמה משמעותית היתה השנה שעברה.

אם אחליט לצלם תמונה יומית – אלכוד את הרגע. רגע שבעוד זמן מה אולי ישכח ממני.

ומה עם רגעים כביכול סתמיים?

האם שווה לצלם חזרה להצגה או שכדאי להתמקד בהצגה בלבד? האם לצלם את ההכנה לאירוע או רק את האירוע עצמו?

ההכנה היא תהליך בניה חשוב שלפעמים לוקח יותר זמן מהאירוע עצמו. אז למה לפספס את זיכרון ההתרגשות, המחשבות של איך ומה להכין, את ההשקעה, את הדרך למטרה? מה עוד, שגם זמן ההכנה הוא זמן וימי ההכנה הם ימים וכל שניה בזמן ההכנה שוות ערך לכל שניה אחרת בחיים.

ורגעים עצובים, כואבים, קשים?

גם אלו רגעים שכדאי לנצור וזכור. רגעים לא קלים הם אף משמעותיים יותר. רגעים המאפשרים גדילה אישית. ואולי במרחק הזמן אלו רגעים שיכולים לנחם אותנו. להראות לנו שעברנו, התגברנו והמשכנו.

 

כל יום יהיו בעיניך כחדשים
צילום הרגעים ה”פשוטים” מתחבר לי למימרא “כל יום יהיו בעיניך כחדשים”, המתייחסת לכך שעלינו לראות את המצוות כחדשות מדי יום, כאילו היום נצטווינו לקיימן.

הצילום שמייקר את אותם רגעים פשוטים מחזק את התחושה שכל יום שגרתי הוא חדש ומרתק, שכל רגע הוא יקר, רגע בלתי נשכח…

 

חזרה >

תגובות

אין תגובות »

אין תגובות

הוסף תגובה

השדות המסומנים בכוכבית הינן שדות חובה



חשבתי גם על

  • חיבוק דוב למשפיעים
  • היי-טק חרדי שוב בכותרות. והפעם בטקס הדלקת המשואות
  • עבודה מחוץ ל-zone המוכר
  • ללכוד את הרגע – עוד מימי יציאת מצרים
  • ספירת העומר בדור האינסטנט
  • אבק זה לא חמץ
  • נגישות ברחוב שקט
  • האם ושתי תגיע מחופשת לנשף הפורים? ואסתר?
  • או-טו-טו חנוכה.
  • לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם?
  • שבירת הלוחות, מנהיגות ומנכ”לות
  • יום האישה הבינלאומי
  • זה הזמן לשמוח: פוסט אורח
  • רגע לפני שתקופת החגים חולפת: שמיני עצרת
  • הזמנה לארוחה חוצת יבשות
  • שנאת חינם מחריבה עולמות
  • נחשון בן עמינדב וחיילי צה”ל
  • חירות במירוץ נגד הזמן
  • הדרת נשים נוסח הוליווד
  • ארגוני נשים בחברה החרדית. פוסט לכבוד יום האישה הבינלאומי
  • דעת במציאות החדשה
  • לפלנד באור אחר
  • תובנות על העץ הנדיב
  • ימים “פשוטים”
  • עניי עירך קודמים אפילו בשטוקהולם‎
  • קבלת תורה מודרנית
  • “כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה’ אלקיכם”
  • בנימה אישית
  • ענין של זמן
  • ברוך אתה בבואך
  • מתשע”ג לתשע”ד
  • בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים
  • הישיבה החילונית בתל אביב
  • זהות יהודית
  • יזמות בראי מעשה הבריאה
  • תחל שנה וברכותיה
  • פיתוח חרדי בלב תל אביב
  • ספירת העומר – להתכונן לקראת השינוי
  • צדקה מתחילה מהבית
  • הדעה של דעת – יום העצמאות
  • פרעה חולם על אחריות תאגידית
  • האחריות התאגידית של אסתר המלכה
  • כל העולם במה
  • התנדבות
  • QA on demand – שירותי בדיקות תוכנה לפי דרישה
  • בהוקרה למשפחת שליט
  • פיזיקה קוונטית בעשרת ימי תשובה
  • גאוה בחברה הישראלית
  • צרכים או מותרות:הדעה של דעת על מחאת האוהלים
  • יום העצמאות ה-63
  • חירות ובחירה אישית
  • מסע חיינו – בין הסתר לגילוי
  • יום האישה בחברת “דעת”
  • שנה אזרחית חדשה – מה היא קשורה אלי?
  • חג החנוכה וגבורתה של יהודית
  • לדבר בגובה העיניים ולא עם מקלדת המחשב
  • תאונות “פגע וברח” – חשיבותו של החינוך
  • הערך המוסף של החופש הגדול
  • הדעה של דעת – למה לחכות לחופש?
  • מנכ”ל חברת “סיטיבוק סרביסיס”, עונה לרון חולדאי
  • הדעה של דעת – עבודה לכולם?
  • הדעה של דעת – להיות אמא עובדת
  • הדעה של דעת – בראשית
  • הרשמו לפוסט >