" אדם אשר מעניק מזמנו לאחרים, לא ממתין לקבל פירעון עבור מאמציו, אלא הוא מאמין כי ימשיך לזכות לשפע עליון. אם יש בו ביטחון כזה, הנתינה קולחת ממנו בפשטות "

התנדבות

מאת: נילי דוידוביץ

הגשמים האחרונים מתקבלים בברכת תודה בכל מרחבי ארצינו. מעניין לגלות שעליית מפלס הכנרת משפיע באופן מהותי על מפלס מצב הרוח הלאומי. ככל שמטפסים ועולים הסנטימטרים – כך יורד מפלס הדאגה הסמויה שבתוכינו ואנו מתמלאים בכוחות מחודשים.
כשעוסקים בנתינה ובהתנדבות, ניתן להגדיר את הכינרת כבעלת חסד אמיתית.
בהיותה מקבלת את מימיה באופן שוטף ממקורות הירדן, היא מאפשרת למתיקותה להמשיך לזרום בה אל השפך הדרומי בכיוון ים המלח. סכר דגניה לא מעיב ולו במעט על מידתה הטובה.
ים המלח לעומתה, אוצר בתוכו את המים המתוקים הניגרים אליו ואינו מעניק מהם עוד. הם מצטברים ועומדים, ועל אף היותם מכילים מינרלים יקרים – אין בהם חיים.
ההשוואה בין מתיקות למליחות מגדירה את השוני בין אדם המעניק לסביבתו לבין זה הבוחר שלא לתת.
אדם המאמין כי כוחו ניתן לו ממקור שפע עליון וכישרונותיו אינם מובנים מאליהם, מעניק בקלות מיכולותיו אל הסביבה. הכרתו בעובדת היותו מקבל פותחת בפניו את רצון הנתינה.
זו אולי הסיבה העיקרית לקיומה של ההתנדבות. אדם אשר מעניק מזמנו לאחרים, לא ממתין לקבל פרעון עבור מאמציו, אלא הוא מאמין כי ימשיך לזכות לשפע עליון. אם יש בו ביטחון כזה, הנתינה קולחת ממנו בפשטות.
אנטיתזה לכך ניתן למצוא באדם אשר מפקפק בדבר היותו מקבל והוא עלול לחוש בודד במערכה, נסמך אך ורק על כוחו שלו. במצב כזה מי יבטיחנו קבלה אם יעניק מיכולותיו?
אבן היסוד בהתנדבות היא תחושת השליחות המלווה את האדם, והיא טומנת בחובה קשר משולש: הראשון הוא המשלח, השני הוא השליח והשלישי הוא המקבל. קשר זה יוצר חיבור, חיוך ותודה בין כל הגורמים.
ההתנדבות תהיה תמיד חלק מהמין האנושי. אם כל בני עירנו יהיו עשירים ובריאים, נמצא עיר אחרת לנתינה. אם כל האנושות תחייה בשלווה – נושיט ידינו לבעלי חיים. אם גם החתולים יהיו שבעים, נמצא למי לעזור על כוכבי לכת מרוחקים…
כשאדם מגיש תמיכה לאדם אחר, הוא מסיר מחיצות של בדידות ובונה גשר בינו לבין סביבתו. באותו רגע מתרחש בו תהליך נפלא, בעל שני צדדים: כוחותיו הניתנים לו מתחדשים וכישרונותיו המיוחדים מתממשים בעולם.

חזרה >
הרשמו לניוזלטר >
תגיות: , ,

תגובות

אין תגובות »

אין תגובות

הוסף תגובה




חשבתי גם על

  • ספירת העומר בדור האינסטנט
  • אבק זה לא חמץ
  • נגישות ברחוב שקט
  • האם ושתי תגיע מחופשת לנשף הפורים? ואסתר?
  • או-טו-טו חנוכה.
  • לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם?
  • שבירת הלוחות, מנהיגות ומנכ”לות
  • יום האישה הבינלאומי
  • זה הזמן לשמוח: פוסט אורח
  • רגע לפני שתקופת החגים חולפת: שמיני עצרת
  • הזמנה לארוחה חוצת יבשות
  • שנאת חינם מחריבה עולמות
  • נחשון בן עמינדב וחיילי צה”ל
  • חירות במירוץ נגד הזמן
  • הדרת נשים נוסח הוליווד
  • ארגוני נשים בחברה החרדית. פוסט לכבוד יום האישה הבינלאומי
  • דעת במציאות החדשה
  • לפלנד באור אחר
  • תובנות על העץ הנדיב
  • ימים “פשוטים”
  • עניי עירך קודמים אפילו בשטוקהולם‎
  • קבלת תורה מודרנית
  • “כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה’ אלקיכם”
  • בנימה אישית
  • ענין של זמן
  • ברוך אתה בבואך
  • מתשע”ג לתשע”ד
  • בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים
  • הישיבה החילונית בתל אביב
  • זהות יהודית
  • יזמות בראי מעשה הבריאה
  • תחל שנה וברכותיה
  • פיתוח חרדי בלב תל אביב
  • ספירת העומר – להתכונן לקראת השינוי
  • צדקה מתחילה מהבית
  • הדעה של דעת – יום העצמאות
  • פרעה חולם על אחריות תאגידית
  • האחריות התאגידית של אסתר המלכה
  • כל העולם במה
  • התנדבות
  • QA on demand – שירותי בדיקות תוכנה לפי דרישה
  • בהוקרה למשפחת שליט
  • פיזיקה קוונטית בעשרת ימי תשובה
  • גאוה בחברה הישראלית
  • צרכים או מותרות:הדעה של דעת על מחאת האוהלים
  • יום העצמאות ה-63
  • חירות ובחירה אישית
  • מסע חיינו – בין הסתר לגילוי
  • יום האישה בחברת “דעת”
  • שנה אזרחית חדשה – מה היא קשורה אלי?
  • חג החנוכה וגבורתה של יהודית
  • לדבר בגובה העיניים ולא עם מקלדת המחשב
  • תאונות “פגע וברח” – חשיבותו של החינוך
  • הערך המוסף של החופש הגדול
  • הדעה של דעת – למה לחכות לחופש?
  • מנכ”ל חברת “סיטיבוק סרביסיס”, עונה לרון חולדאי
  • הדעה של דעת – עבודה לכולם?
  • הדעה של דעת – להיות אמא עובדת
  • הדעה של דעת – בראשית
  • לכל המאמרים >