" כאשר הקמתי את מרכז הפיתוח "דעת", חשוב היה לי לצור מקום המשלב מצד אחד תפיסות עסקיות מבוססות יעדים, ומצד שני מעניק הזדמנות לנשים דתיות וחרדיות לפעול, ליצור ולהתפתח מבחינה מקצועית ואישית, בסביבת עבודה ההולמת את אורח חייהן. אני מאמינה שאם נשכיל ליצור סביבת עבודה מותאמת לנשים, לבת שלי ולבנות שלכן יהיה אפשרי ואף קל יותר לשלב קריירה ומשפחה ולהגיע למימוש עצמי וסיפוק משני התחומים "

הדעה של דעת – למה לחכות לחופש?

מאת: נילי דוידוביץ

את “החופש הגדול” של ילדותי מחליף היום “שבוע החופש” שיום אחד אחליט לקחת, ושניהם נתפסו תמיד בעיני כמועד בו אבצע את כל התוכניות, שהרי אין כחופש – בו אני “משוחררת” מכל עול, לוח זמנים ומחויבות – כדי לעשות את כל הדברים המחייבים זמן פנוי, אותם לא הצלחתי עד כה לעשות באמת.

האומנם?

כשאני חושבת על חופש, אני חושבת על שעות איכות עם עצמי, זמן לחלום, להירגע, להיות ללא טרדות.

אני חולמת על שהייה בחברת ילדי ללא מיילים וטלפונים, ללא דאגה לסדר וניקיון ושאר טורדנים שתמיד מצייצים לי בראש.

זו שנתי ה-11 בה תקופת החופש הגדול היא התקופה העמוסה ביותר בעבודתי. השנה, כשהתחלתי לחשוב על התוכניות לחופש ובדקתי את לוח השנה, גיליתי שפשוט אין באפשרותי לבצע ולו 10% מהן. במבט לאחר, מעולם לא הצלחתי לבצע יותר מאשר חלק קטן ביותר מכל אותן תוכניות שתכננתי.

לפני כחודש נסעתי לפגישת עבודה לכתובת לא מוכרת בתל אביב. כשהמונית עצרה גיליתי את עצמי מול הטיילת. נזכרתי בתוכנית הלא ממומשת שלי מזה שנים, ישיבה מול הים בעת שקיעה עם כוס online slots משקה קר, והחלטתי שעם סיום הפגישה, אצא לחופשה של רבע שעה מול הים. שעתיים לאחר מכן, כיוונתי שעון עצר ל15 דקות והתחלתי לנפוש עם בקבוק שתיה קלה ביד אחת, ותיק העבודה מוחבא היטב מתחת לכסא. ניקיתי את ראשי מכל מחשבה, התרכזתי בבריזה, בשמש החמימה, בריח המלח ותו לא.

20 דקות מאוחר יותר, ישבתי במונית בדרך חזרה למשרדי דעת, והבנתי שאני בדרך לשינוי. הבנתי שהסוד הוא לעשות. לא לחכות, לא לחופש הגדול ולא לחופש קטן. לשלב את אותם רגעי חופש תוך כדי החיים עצמם. לפנות מידי פעם כמה שעות ולהשקיע אותם בעצמי ובבני משפחתי. להחליט על יום חופש אחד מדי תקופה שינוצל בצורה שתתאים ביותר באותו יום עצמו: בין לפעילות ובין למנוחה ולרגיעה. לחיות את החופש ולא לחכות לו.

ובמילים אחרות, בשביל להרגיש חופש, לא צריכים דווקא חופשה.

חזרה >
הרשמו לניוזלטר >
תגיות: , , ,

תגובות

אין תגובות »

אין תגובות

הוסף תגובה




חשבתי גם על

  • ספירת העומר בדור האינסטנט
  • אבק זה לא חמץ
  • נגישות ברחוב שקט
  • האם ושתי תגיע מחופשת לנשף הפורים? ואסתר?
  • או-טו-טו חנוכה.
  • לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם?
  • שבירת הלוחות, מנהיגות ומנכ”לות
  • יום האישה הבינלאומי
  • זה הזמן לשמוח: פוסט אורח
  • רגע לפני שתקופת החגים חולפת: שמיני עצרת
  • הזמנה לארוחה חוצת יבשות
  • שנאת חינם מחריבה עולמות
  • נחשון בן עמינדב וחיילי צה”ל
  • חירות במירוץ נגד הזמן
  • הדרת נשים נוסח הוליווד
  • ארגוני נשים בחברה החרדית. פוסט לכבוד יום האישה הבינלאומי
  • דעת במציאות החדשה
  • לפלנד באור אחר
  • תובנות על העץ הנדיב
  • ימים “פשוטים”
  • עניי עירך קודמים אפילו בשטוקהולם‎
  • קבלת תורה מודרנית
  • “כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה’ אלקיכם”
  • בנימה אישית
  • ענין של זמן
  • ברוך אתה בבואך
  • מתשע”ג לתשע”ד
  • בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים
  • הישיבה החילונית בתל אביב
  • זהות יהודית
  • יזמות בראי מעשה הבריאה
  • תחל שנה וברכותיה
  • פיתוח חרדי בלב תל אביב
  • ספירת העומר – להתכונן לקראת השינוי
  • צדקה מתחילה מהבית
  • הדעה של דעת – יום העצמאות
  • פרעה חולם על אחריות תאגידית
  • האחריות התאגידית של אסתר המלכה
  • כל העולם במה
  • התנדבות
  • QA on demand – שירותי בדיקות תוכנה לפי דרישה
  • בהוקרה למשפחת שליט
  • פיזיקה קוונטית בעשרת ימי תשובה
  • גאוה בחברה הישראלית
  • צרכים או מותרות:הדעה של דעת על מחאת האוהלים
  • יום העצמאות ה-63
  • חירות ובחירה אישית
  • מסע חיינו – בין הסתר לגילוי
  • יום האישה בחברת “דעת”
  • שנה אזרחית חדשה – מה היא קשורה אלי?
  • חג החנוכה וגבורתה של יהודית
  • לדבר בגובה העיניים ולא עם מקלדת המחשב
  • תאונות “פגע וברח” – חשיבותו של החינוך
  • הערך המוסף של החופש הגדול
  • הדעה של דעת – למה לחכות לחופש?
  • מנכ”ל חברת “סיטיבוק סרביסיס”, עונה לרון חולדאי
  • הדעה של דעת – עבודה לכולם?
  • הדעה של דעת – להיות אמא עובדת
  • הדעה של דעת – בראשית
  • לכל המאמרים >